תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' גרבי

החלטה

(התנגדות לביצוע שטר)

התובעת פתחה כנגד הנתבעת תיק לביצוע שיק ביום 22.12.1992 בגין המחאה המשוכה על חשבונה בבנק לאומי אשר זמן פרעונה 28.12.90.

הנתבעת טוענת בהתנגדותה כי עוד ביום 5.2.1995 הגישה התנגדות לביצוע שטר שהועברה לבית משפט השלום בתל אביב, וטענה אז (כמו גם עתה) כי החתימה על השיק אינה שלה אלא מעשה זיוף של בעלה לשעבר. מאחר ולא היתה מיוצגת אז בהליך ההתנגדות עקב הליכי גירושין קשים היא מבקשת לתת לה את יומה ולהאריך את המועד להגשת התנגדות.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 19.2.10 הסכימו הצדדים כי תינתן לב"כ התובעת ארכה של 30 יום על מנת לנסות ולאתר את ההחלטה שניתנה בהתנגדות שהגישה הנתבעת ביום 5/2/95. וכי ככל שלא תאותר החלטה זו, יוגש סיכום קצר בכתב ובית המשפט יכריע בבקשה על סמך הסיכומים ללא צורך בחקירת הנתבעת. ההחלטה לא אותרה ועל כן הגישו הצדדים סיכומים קצרים בכתב.

אכן, לנתבעת טענה טובה ולפיה אין היא חבה על פי השטר שכן חתימתה זויפה. דא עקא, שטענה זו אכן הועלתה על ידי הנתבעת בעבר ובא כוחה מציין בסיכומים כי ככל הנראה ההתנגדות התקבלה וניתנה לה רשות להתגונן אך כתב ההגנה נמחק מחוסר מעש. לסיכומי התובעת צורף תדפיס החלטה מחקירת יכולת שנערכה לנתבעת ביום 5.2.97, ונראה כי ניתן להסיק מכך כדלקמן: או שההגנה נדחתה לגופה, או שהיא נמחקה מסיבה כלשהי; בכל מקרה ברי כי תיק ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שופעלו מחדש בשל אחת משתי האפשרויות שלעיל, ולא יש מאין.

למעשה מבקשת הנתבעת לפתוח היום מחדש התנגדות שהוגשה על ידה לפני 15 שנים, כאשר יומה ניתן לה כבר אז. לא ראיתי בתצהירה של החייבת כל נימוק מדוע השתהתה זמן רב כל כך בבירור הענין. דומני כי חוסר המעש רובץ לפיתחה של הנתבעת דווקא שכן היא בעלת העניין בתוצאות ההתנגדות, בשים לב לטענה בסיס ההתנגדות. השתהות זו של הנתבעת גרמה לנזק ראייתי המתבטא בכך כי לא ניתן לאתר עוד היום את התיק ואת ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט במסגרת ההתנגדות שהוגשה. מחדל זה רובץ לפתחה של הנתבעת דווקא, אשר במסגרת הבקשה טען בא כוחה, בהאי לישנא, כי זנחה את הגנתה בשל חוסר אמצעים.

זאת ועוד: הנתבעת מבקשת להאריך לה את המועד להגשת התנגדות, אולם לא מצאתי בתצהירה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. כידוע, טעם מיוחד הינו טעם שאינו בשליטת בעל דין והנתבעת כלל לא פירטה בתצהירה נסיבות שיש בהן כדי להעיד כי קיים טעם חיצוני כאמור. כל שהיא טוענת הוא כי נקלעה ל"נסיבות מצערות" אולם לא טורחת לפרט מהן אותן נסיבות, ולא ניתן לבחון האם אכן מדובר בטעם חיצוני שמנע מבעל הדין להגיש את התנגדותו במועד. דרישה זו מתחזקת נוכח העובדה כי חלפו מעל 15 שנים מאז הגשת ההתנגדות הראשונה, באותה עילת התנגדות. אכן, בית המשפט נכון ליתן לבעל דין את יומו, ואף להאריך את המועד במקרים מסויימים כפוף להוצאות, אולם גם מרחב זה של שיקול דעת אינו יכול להיות פרוץ לרווחה, שאחרת, לא יהיו סדרי הדין והמועדים הקבועים בדין אלא בגדר המלצה. בנסיבות הענין, השתהות למשך זמן כה רב עולה כדי התעלמות רבתי וזניחת ההליכים מצד הנתבעת.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות ומחייב את התובעת בהוצאות בסך 1,000 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"א, 19 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: